<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת שופטים סימן תכ"ו</h1>
<h2>דף כח.</h2>
כאשר צויתך. [דברים י"ב] בקדשים וכן פי' לגר א' הק' ר' אברהם להורות ללבו כי דברי חכמים אמיתים ונכונים דלכך וזבחת מבקרך ומצאנך, דעל כרחך וזבחת דכתיב בא ללמד לעשות החולין כזבח דכתיב ביה ושחט, כך כל בקר וצאן שתאכל טעון שחיטה, דאין וזבחת זבח ממש דהא בריחוק מקום איירי קרא, אלא לאו ציוה לעשותו כזבח דכתיב [ויקרא א' ה'] ושחט ועדיין לא למדנו דטעון שחיטה רק לבקר וצאן שיש במינו זבח אבל חיה אינו טעונה שחיטה ת"ל אך כאשר יאכל, את הצבי ואת האיל כן תאכלנו, כלומר "כאשר יאכל" בקר וצאן דלעיל שהוא דווקא בשחיטה שנא' וזבחת מבקרך ומצאנך כדפי', "את הצבי ואת האיל כן תאכלנו" דווקא על ידי שחיטה. ורבותי' קצרו לשון תלמוד בפ"ק דחולין את הצבי ואת האיל וכי מה למדנו מצבי ואיל אלא זה בא ללמד ונמצא למד מקיש צבי ואיל לפסולי המוקדשים מה פסולי המוקדשים בשחיטה אף צבי ואיל בשחיטה, וזהו כדפי' פשטיה דקרא. מכאן פסק דטעון שחיטה בין בהמה בין חיה.
